השיטה הייתה מוכרת בעבר כשיטת השמן והגיר, בה מניחים נוזל שמנוני על פני החומר ומאפשרים לו לחלחל לתוך הסדק. לאחר שהנוזל מנוגב, מפזרים אבקה גירית על פני השטח, והנוזל שנשאר בתוך הפגם נספג בתוך האבקה - ומתקבלת האינדיקציה.
כיום משתמשים בנוזלים בעלי מתח פנים קטן (ויסקוזיות נמוכה), אשר חודרים לסדקים קטנים ביותר הודות לכוחות הנימיוּת. כמו כן, הוכנסו לשימוש נוזלים בצבעים שונים, חומרים פלואורוסנטיים ואבקות חדשות. הסדקים ואי-הרציפויות חייבים להיות פתוחים לכיוון פני השטח - על מנת שיהיו ניתנים לגילוי.
השיטה מיושמת בעיקר על חומרים פאראמגנטיים, למרות שבמקרים מסוימים היא מיושמת גם על חומרים פרומגנטיים.